רצון ההתנגדות / סיכום שירת האוניברסיטה הסגורה

גרילה תרבות נסעה באוטובוס 567 אל פרבריה הרגועים של כפר סבא כדי להזדהות עם עובדי אוניברסיטה הפתוחה אשר ביקשו להתאגד. כשהגענו, הודיע לנו מפקד משטרת כפר סבא בחביבות שאסור שהאירוע יתקיים. הוא התבסס על סעיף מוזר בחוק שטוען שאסור להכריח אדם לעשות דבר שאינו חייב לעשותו. אנחנו טענו שאיננו רוצים לכפות את דעתנו, אלא להזדהות עם העובדים, ושזו לא ממש הפגנה. ולמעשה על ידי אותו סעיף גם אפשר להאשים אותו בכך שהוא מנסה לכפות שנזוז, דבר שאיננו חייבים על פי חוק. לטענת אחד השוטרים "החוקים של תל אביב לא תקפים בכפר סבא", דבר שאנחנו נוטים להסכים איתו.

 

תוך כדי הויכוחים והמשא ומתן המתארך עם השוטרים, ערב השירה התחיל באופן ספונטני על ידי המשוררת צאלה כץ והמשוררים שנותרו מול ביתה של נשיאת האוניברסיטה המשיכו אחריה, כך שכבר אי אפשר היה לעצור את האירוע. לבסוף, המשוררים פונו על ידי המשטרה מהמקום לשדה סמוך 30 מטר מהמקום הראשוני, שגם הוא למעשה מול ביתה של הנשיאה. שם המשיך ערב השירה שבו 20 משוררים קראו משיריהם תחת שלט גדול 'למכירה'.

 המשוררים על טפיהם עמדו על אדמת חמרה אדומה, ומול בריקדת אדמה שהפכה לבמה מאולתרת. איום פיזי גדול לא הגיע מתוך דפי השירים, אלא דווקא חוויות חיים לא פשוטות של משוררות שגם הן הפכו לקורבן בחיפוש אחר ביטחון תעסוקתי. כפר סבא התעוררה לחיים. מרצה מהאוניברסיטה סיפרה על חוויות העסקה הפוגענית, משוררים רבים שעובדים כמרצים, לאו דוקא באוניברסיטה הפתוחה, סיפרו על חייהם, וגם מרצה באוניברסיטה הפתוחה סיפרה על המאבק. יעל פרידמן משוררת בת 17 כתבה שיר למורה שלה שנאלצת לעבוד כמלצרית כדי לסגור את החודש, כך שהיא חושבת כל פעם בצלצול לתת לה טיפ. ועו"ד קלינגר, בא כוחנו, המשיך להתמקח עם השוטרים, בזמן את שאת חלל העיר השכנה לקלקיליה עברו שיר אחר שיר וחגגו את השביתה ורצון ההתאגדות. כצפוי מאירוע סוער כזה, שנתקל במכשולים והיה לפרקים מפחיד, חלק ניכר מהשירים עסקו בכח של גופים רבי עוצמה המנסים למנוע את הזכויות החוקיות של האזרח הפשוט.

גרילה תרבות הוכיחה שוב, שלמרות האיומים בתביעות אישיות נגד המארגנים והשובתים היא לא תשב בצד בזמן ששובתים מתאגדים, שמשוררים ומשוררות מדוכאים בשוק עבודה אכזר. נשמור את הזכות להצטרף לכל מאבק בכל מקום, כשהאיומים רק מראים כמה המאבק הוא עקרוני. לבסוף, נפרדנו מהשוטרים בנימוס, ואלה הודו לנו בחצי לשון על בואנו, קהל הנאספים התפזר, אך רצון ההתנגדות, החוויה של עמידה מול משטר של דיכוי ובושה לא עברה, אלא נחקקה בגוף. זו תקופה קשה בישראל, אך עולם השירה לא נותר אדיש. ניתן היה לדמיין לרגע חברה בישראל/פלסטין שיש בה סולידריות, אחווה ורעות. תרבות שמקשיבה, ולא עוצרת אל מול עוול האלמנה, הגר, היתום והמרצה שמפוטר מדי סוף סמסטר. תודה למשוררות שהגיעו עד כפר סבא ולכל מי שסייע להפגנה.

http://openuniv.blogspot.com/

תמונות מהאירוע – וגם כאן