הפוליטיקה של הסמס: מאמר המשך "אשמת האוליגרכיה התקשורתית" – ניר ברעם

cc: flickr | By swanksalot | Your Choice

ניר ברעם במאמר "אשמת האוליגרכיה התקשורתית" טוען כי הכוכבים של האקטואליה חברים באותה אוליגרכיה גברית ושמרנית. הוא מצביע על העובדה כי התקשורת מייצגת דור ישן. והיא משמרת את הבוחרים בתוך שיח מעגלי שבו אין באמת ייצוג לבעיות החריפות של החברה בישראל. אך בניתוח שלו חסרה השאלה איך יוכל להיווצר דור חדש של אנשי תקשורת וציבור ביקורתי שיעמוד על הזכויות החברתיות ויתארגן כנגד השיח הציבורי הצר.

         השאלה על הקשר בין הבחירות לבין התקשורת, אינה רק שאלה של מיצוב העמדות בתוך המראיינים בתקשורת. אנו צריכים לשאול בעצם מהם התנאים האידיאליים לניהול דיון ציבורי. והאם תנאים שכאלו יכולים להתקיים בדיון בטלויזיה. התשובה, של הפילוסוף הגרמני יורגן הברמס שניסח מודל שהגדיר את התנאים האידיאליים לדיון ציבורי, הינה שלילית לחלוטין. הברמס האמין כי ההשתתפות הדמוקרטית האמיתית של האזרחים בתהליך הדמוקרטי נוצרה ברגע מסויים בתהליך הפוליטי. לאנשים אלה היה סטטוס חברתי וכוח לעמוד אל מול הממסד. אבל כשזירת הדיון עברה אל תוך המדיום הטלוויזיוני, הכוח של הבורגנות התבטל והממסד השתלט על הדימוי העצמי.

          אנו צריכים לשאול היום מה הקשר בין המפלגות לבין הבוחרים לבין התקשורת. שכן היום לא ברור האם האם המפלגות הם לא בעצמם מוצר שיווקי ותו לא. ובדיוק כמו שמוצר שיווקי אינו תורם לרווחת הציבור כולו, כי אם רק לאלו שיכולים לעמוד במחירו. כך גם המפלגות בישראל מוכרות מוצרים ללקוחות ספציפיים בעזרת משרדי פרסום ויועצי תקשורת, אבל ציבורים שלמים בחברה נותרים ללא תשובה לבעיות האקוטיות שלהם.

            כיצד הציבור יוכל לקחת שליטה על המרחב הציבורי, כשאין לו כלים להתמודד עם העולם העיסקי שהשתלט על העולם הפוליטי. האם הציבור יכול להבין פוליטיקה של מסרים קצרים של סמס, כשהבעיות שלו מבקשות פתרונות מורכבים. האם הציבור יוכל להזיז את הדיון הציבורי מהטלוויזיה ואמצעי התקשורת חזרה לתוך המרחב הקהילתי שבו הוא מנסה לשרוד. היכן בעצם נותר הציבור אחרי הפרסומות של המפלגות ויום הבחירות. האם מרכזי המפלגות באמת מאפשרות לציבור הרחב להכנס או שמא רק המנהיגים הכוחניים בציבור מגיעים למפלגות ומשפיעים על הנעשה בישראל.

           המאבק החברתי בישראל הפך לססמת בחירות נדושה ובכך ביטל את עלייתו של השיח המעמדי לכותרות אמצעי התקשורת. בפאריז הסטודנטים עלו על "הסורבון" בעקבות פגיעה בזכויות עובדים. הם ערים למעמד הזכויות החברתיות שלהם ומוכנים לפעול בצעדים ממשיים והם "יוצרים" חדשות ולא רק הולכים אחרי החדשות. האם נוכל לראות באמת בישראל את הציבור קם ומבקש לבטל את פרסומות הבחירות לטובת דיונים של נציגי העם בשולחנות עגולים על נושאים ממשיים. האם נוכל לראות ניצנים של פוליטיקה שתבוא "מלמטה". השאלות הללו תלויות קודם כל בחינוך ובהתארגנות. כי ללא חינוך והתארגנות לעמידה על זכויות חברתיות ואזרחיות והבנה של אמצעי התקשורת, הציבור לא יוכל לקום לדרוש את מקומו בשיח הציבורי.